دعوة لبناء قيادة بديلة הזמנה לבניית אלטרנטיבה שפויה

عندما أرى لغة القوة التي تمارسها حكومة اليمين تدفع الفلسطينيين دفعا لأحضان التطرف الديني، عندما أرى أنها تعتبر حياة المواطنين العرب أرخص من حياة اليهود، وتعتبرهم خطرا أكبر إذا هم تجرؤوا على التصويت في الانتخابات، عندما أرى كيف تنشر الرعب والخوف في بطون الأطفال والكبار من الإسرائيليين، عندما أرى الطريق المسدود السياسي يزداد حلكة وعتمة وأسمع وزير الأمن يعدُ الفلسطينيين بالعيش لأبد الآبدين تحت قهر جيش الاحتلال وفي ظل إرهاب المستوطنين، عندما يُحرق العرب في بيوتهم في ليل ولا يُلقى القبض على قاتليهم المجرمين، عندما أرى المعارضة الإسرائيلية تطلب الرد بشدة على الفلسطينيين – أدرك أنه لا قيادة في إسرائيل.
عندما أرى التنسيق الأمني مستمر لضمان القروش التي تصل سلطة الفساد في رام الله، عندما أرى حماس تختبئ وراء الشباب وتدفعهم إلى الجدار وتقدمهم قربانا، لتغطي على تنسيقها مع اسرائيل بواسطة قطر – أدرك أنه لا قيادة في فلسطين.
عندما أرى سلوك الأحزاب والقيادات العربية غير المسؤول في التعامل مع الوضع الخطير الراهن، وكيف تخضع لمشروع الخلافة الداعشي الغيبي من جهة، وتطبل للأسد والسيسي ولملوك وأمراء الخليج وعلى رأسهم قطر – أدرك أنه لا قيادة للعرب داخل إسرائيل.
النضال ضد سياسة الاحتلال والعنصرية والفقر طريقي، والعرب واليهود شركائي، وفي آخر النفق حرية وديمقراطية وعدالة اجتماعية للشعب والإنسان الفلسطيني والإسرائيلي. هذه دعوة لبناء قيادة بديلة تمثّل المجتمع، توقف حمام الدم وتوصلنا بر الأمان الذي نستحقه جميعا.

הזמנה לבניית אלטרנטיבה שפויה

כשאני רואה שהכוחנות של ממשלת הימין הישראלית דוחפת את הפלסטינים לזרועות ההקצנה הדתית, שהערך של חיי האזרחים הערבים הוא פחות מזה של היהודים, ושהם הופכים לסכנה גדולה אף יותר אם הם “נוהרים” לקלפיות, שאותה ממשלה זורעת את הפחד והאימה בבטנם של הילדים והמבוגרים הישראלים, שהמבוי הסתום הולך ומחשיך, וכשאני שומעת את שר הביטחון מבטיח לפלסטינים לחיות תחת הדיכוי והכיבוש לנצח נצחים, בצל הטרור של המתנחלים, כשהערבים נשרפים בבתיהם בלילה ולא מוצאים את רוצחיהם, כשהאופוזיציה מציעה לנקוט יד קשה נגד הפלסטינים – אני מבינה שאין הנהגה בישראל.
כשאני רואה שהתיאום הביטחוני עם הכיבוש נמשך תמורת הגרושים שמגיעים לרשות המושחתת ברמאללה, ושחמאס מסתתר מאחורי הצעירים ודוחף אותם לגדר ומעלה אותם קרבן, כדי לחפות על התיאום הביטחוני שלו עם ישראל בחסות קטאר – אני מבינה שאין הנהגה בפלסטין.
כשאני רואה את ההתנהגות הבלתי אחראית של המפלגות וההנהגה הערבית בישראל בהתמודדות עם המצב החמור, ואת כניעתן לפרוגרמה הדעאשית של החליפות בירושלים, ואת תמיכתן בדיקטטורים הערבים, אסד וסיסי, ובנסיכי המפרץ ובראשם קטאר – אני מבינה שאין הנהגה לערבים בישראל.
המאבק נגד מדיניות הכיבוש, הגזענות והעוני הוא דרכי, והערבים והיהודים הם שותפיי, ובסוף המנהרה אני רואה חירות, דמוקרטיה וצדק חברתי לעם ולאדם הפלסטיני והישראלי. זאת הזמנה לבניית אלטרנטיבה שפויה שתייצג את החברה, תעצור את מרחץ הדמים ותצעיד אותנו לחוף מבטחים שכולנו ראויים לו.

عن